<h1>הגהות שערי דורא סימן מ'</h1>
<h2>דף ק.</h2>
ובפרק גיד הנשה (וע"ש בתוס') קאמר שאני א)חתיכה הואיל וראויה להתכבד לפני האורחים אינה בטילה ודוקא אותה חתיכה האסורה מחמת עצמה אינה בטילה אבל חתיכה שנאסרה מטעם שנגע בה האיסור אפי' ראויה להתכבד לפני האורחים בטילה וכן דג טמא שנגע בדג טהור ונאסר הטהור אותה חתיכה בטילה ברוב כמו שפירשנו ומעשה בא לפני ר' יעקב בתרנגולת נבילה שנתערבה בשני שחוטות כשירות והאסורה לא ניטלה נוצתה והתיר ב)ר"ת דהואיל ולא ניטלה נוצתה אינה ראויה להתכבד לפני אורחים כמה שהיא (דמחוסרא תיקון הוא) אבל חתיכת נבילה שלא נמלחה שנתערבה בכשירות אעפ"י שאינה ראויה להתכבד לפני האורחים כמה שהיא לא בטילה דמליחה לא הוי מחוסר מעשה ולא בטילה אבל נטילת נוצה הוי מחוסר מעשה ובטילה ומיהו ראיתי כמה גדולים שגם [ד"ל פי' בלא מליחה ש"ל] בנבילה [שלא נמלחה] אומרים שהיא בטילה. ורגלים של נבילה שנתערבו בכשירות אם לא נטלו טלפיהן אז אינן ראוין להתכבד ובטלין ברוב. ואותם האוסרים בנבילה שלא נמלחה אוסרין נמי ברגלים [אפילו] ג)אם לא ניטלו טלפיהן (פי' ואף לא נמלחו וק"ל ש"ל) כי ראוי' להתכבד ויש נוהגין כשהאיסור בטל ברוב להשליך האחד והשאר מותר וזה אינו צריך (ד"ל וזה אינם צריכין) ואע"ג דתנן במס' ערלה (פ"ב מ"א) סאה תרומה שנתערבה במאה סאה חולין בטל ומותר לזרים וצריך להסיר אחד כשיעור תרומה שנפלה הלא מפרש בירושלמי מפני גזל השבט פי' גזל הכהן שהתרומה שלו אבל איסור שנתערב בהיתר א"צ להסיר דליכא גזל אם הם של אדם אחד וא"צ להסיר הא' לא במין במינו הבטל בס' בדבר לח ולא במין במינו הבטל ברוב בדבר יבש ואם נתבשלה נמי חתיכה קטנה של איסור עם חתיכות של היתר ואינה ראויה להתכבד לפני האורחים בטילה אבל אם מכיר האיסור יסירנה ויצטרך ברוטב ובחתיכות [היתר] להיות ששים ד)לבטל המיחוי של האיסור כדאמר רבא (פגה"נ צ"ז:) אמרו רבנן בששים כגון מין במינו ומדרבנן. ואפי' אם אינו מכיר האיסור דהשתא בטל ברוב. מ"מ צריך ששים ברוטב ובחתיכה של היתר לבטל המיחוי של איסור שנכנס בשל היתר שאין בטל ברוב אלא המיעוט שהוא בעין ולא דבר הנבלע בהיתר וכן חלב של איסור שנתערב [אפי' קר מאחר שנתערב כ"כ הוי בנ"ט כבישול נ"ל ש"ל] בחלב של היתר או יין של איסור שנגע בו גוי בשל היתר דאין אוסר במשהו כי אם היין נסך שנתנסך לע"ז [ע"ז ע"ג] צריך ששים כיון שנתערב זה בזה ולא סגי ברוב וכן מין בשאינו מינו [ד"ל בעין] הואיל ונימוח צריך ששים בהיתר [ד"ל הגה בעין פי' החתיכת איסור תשליך לחוץ והנימוח בטל בששים. ובס"א אינו וכן עיקר נ"ל ש"ל] [ד"י ס"א וכן מין בשאינו מינו צריך ששים בהיתר אפילו בדבר יבש ע"כ] וכללא הכי הוא אם מכיר האיסור יסיר אותו (סה"ת וצריך ששים לבטל המיחוי) ואם אינו מכירו כגון שהופרך לחתיכות קטנות בטל בס' והכל מותר ואין צריך להסיר כלל כדפרישית לעיל. [שערי דורא הלכ' מינים המתבטלים סימן מ']. א)0חתיכה הראוי להתכבד היינו שדרך בני אדם להביא לפני אורחים שאינה לא קטנה ולא גדולה יותר מדאי שהקטנה אינה ראוי' להתכבד והגדולה יותר מדאי עומדת לחתוך ואינו נותנה לפני אורח אחד אלא בינונית ותדע מדאמר בפרק התערובות וליבטל ברובא ומשני ב"ח לא בטלין אלמא שחוטה דכוותייהו בטל עכ"ל תוה"ב. חתיכה הראוי להתכבד אינה בטילה והא דאמר בפ' הערל חתיכ' של חטאת טמאה בק' חתיכות תעלה י"א משום דחתיכה טמאה אסורה בהנאה ולא הוי חהר"ל [—חתיכה הראוי להתכבד] לפני האורחים גוים והא ליתא דהא חתיכת בשר בחלב אמר בפ"ב דע"ז דלא בטיל משום חהר"ל אע"ג דנאסרה בהנאה אלא ודאי כל דבר הראוי להתכבד אם הי' בטל חשיב ולא בטיל וחטאת טמאה טעמא אחרינא הוא כו' אשר"י פגה"נ. דין חתיכה הראוי להתכבד ר"ל כמו שהוא עתה אך אם הבהמה עם הצמר או עוף עם הנוצה אין זה ראוי להתכבד ובטיל. אך אם אינו מחוסר כ"א בישול שפיר מיקרי מתכבד עכ"ל סמ"ק. ואע"ג דלאחר מכאן מסירין את הנוצה והצמר מ"מ כיון דבתחלת התערובות נתבטלו שוב אין חוזרין וניעורין ומהיי"ט נמי שרי לבשל הכל יחד וראי' מפרק התערובות דפריך הש"ס אלא מעתה מגיסא (רש"י פי' קערה וכן בערוך) הכי נמי דאסר כדפי' שם בשיטה ע"כ הגה במצוה שלא לאכול בב"ח. וא"ת התרנגולת האיך בטלה בנוצתה נהי דמשום כבוד ליכא מ"מ איכא משום דבר שבמנין. וי"ל הא פסקו כר' יוחנן דאמר את שדרכו למנות לעולם כו' ע"כ לשון הגה סמ"ק רי"ד ותרנגולת אין דרכה למנות לעולם דאפי' בהמה גסה לא חשיב תלמוד את שדרכו [למנות] לעולם ומהיי"ט ביצת טריפה בטלה. אך ביצה אם נולדה ביו"ט אפי' ספק אינה בטילה משום דהוי דשיל"מ ע"כ סמ"ק. ב)0והתיר ר"ת דהואיל ולא נטלה נוצתה כו' הכי נהגינן וכן יראה ברגלים שלא נחרכו להסיר השער מעליהם וכן רגלים של אווזא אע"ג דחשיבי טפי מרגלים של בהמה דקה שהן כחושים ואין רגילי' אינשי יקירי למיכלנהו מ"מ אם לא הוחרכו עדיין להסיר עורן מעליהן כמו שרגילין, דמי כולהו לתרנגולת בנוצתה אבל חתיכה שלא נמלחה ורגלים שהוסר שערן ועורן אע"פ שלא נטלו טלפיהן אפשר לקוצצן כולן ולא חשיב מחוסר מעשה כולי האי. וכן כבש או אווזא שלימה וחתיכה חיה בכל הני נהגינן דלא בטלי וכן משמע מלשון אשר"י דיש לחלק וכן מחלק בסמ"ק רי"ד מהרא"י ז"ל. ויש מפרשין דאווזין ותרנגולים בנוצתן דלא חשיב ראוי להתכבד וליתא אלא כל דבר שראוי לתקנו בענין שראוי ליתנו לפני אורח נכבד בין ע"י בישול בין ע"י חתיכה או הסרת נוצה חשיב ראוי להתכבד וכן כל כיו"ב ס' אשר"י פגה"נ. פעם אחת שחט רבינו יצחק הרבה תרנגולות לחופה אחת ובדק הסכין בין כל א' וא' ולאחר ששחט הרבה אז מצא הסכין פגומה ולא הכיר באיזה תרנגול נמצא פגום ושאל את ר"ת והשיב תשליך א' מהן ואז יהיו כולן מותרין דבטילה הוא ברוב דאינה ראויה להתכבד כיון דעדיין הנוצות עליה ומחוסר תיקון גדול ואע"ג דכל אחת קיימא בס"ס ספק אם הוא זו אם לאו ואת"ל היא זו דלמא בעצם המפרקת אפגם מ"מ כשנפגם הסכין היתה בודאי אסורה ואין להתיר כולן מטעם ס"ס בלא השלכת אחת מהן. ומיהו בחופה כו' שהרבה בני אדם כו' אוכלים מהן מותרין אפי' בלא השלכת חוץ דבכל אדם איכא ס"ס ואין זה איסור כיון דאינו אוכל מכולן ומיהו בשני תרנגולין או בשלשה כה"ג לאדם אחד או לשני בנ"א צריך להשליך אחת מהן דשמא אדם אחד יאכל משלשתן מעט מכל אחת ואוכל ודאי איסור אע"ג דאיכא ס"ס וזה הדרך נוהג בשאר איסורין דבטלין ברוב עכ"ל (א"ה. ע' בא"ז הגדול סימן תנ"ח שהאריך שם ותבין כי בקיצור העתיק כאן). ג)0סמ"ק כתב בסי' רי"ד שהורה ריב"א על רגלים של ספק טריפה שנתערבו ברגלים של היתר שאינם בטלים ברוב וקשיא דהא אפילו טריפה הו"ל להתבטל כר' יוחנן דאמר את שדרכו למנות שנינו, ושמא משום חשש כבוד נגעו בה דמסתמא רגל בהמה גסה עשוי להתכבד ושל דקה נמי אפי' את"ל דאינו עשוי להתכבד (שהן כחושין) מ"מ לא פלוג רבנן. ואם לא הסירו הטלפין צ"ע עכ"ל. מ"כ הגה הדרא דכנתא אינה ראויה להתכבד דאין דרך לתת לאורחים הדרא דכנתא בקערה ולא עבידי (ס"א שכיחי) אינשי דאכלי שומן בעיניה ע"כ. ד)0הג"ה אנו לא ידעינן כמה הוה המיחוי לכן אנו צריכין לשער שיעור המיחוי כמו שיעור כל החתיכה וכן כל מה שאנו צריכין לשער הטעם אנו צריכין לשער כנגד כל החתיכה כן הוא במרדכי במענה לשון [פג"ה תרפ"ה]. בס' א"ז בתוס' ע"ז בפרק בתרא עצמות של איסור אינן מצטרפות לשל איסור אבל עצמות של היתר מצטרפות להיתר אבל אין לצרף עצמות של איסור עם ההיתר לבטל את האיסור ואם שום אדם יתיר את זה לא עבר על דברי חכמים אבל מ"מ אין נכון להתיר כולי האי עכ"ל. ואם נתבשל עצם בחלב או עצם של טריפה בתבשיל בשר או בבשר נראה אם נתייבש העצם הוי כעץ בעלמא ואינו מזיק ואם יש בו לחלוחית אז צריך ששים. ואין ראייה ממה דאמרינן בחולין שאין מלקין על העצמות היי"ד לענין מלקיות אבל לענין איסור והיתר לא ותדע הא גם לענין גידין אם אכלו אינו עובר עליו בלאו ואין מלקין אותו עכ"ל הגה"ה.
